אמנם יש לנו מגוון מטרות וצרכים לסוסים שלנו, אבל אנחנו גם שומרים עליהם בחיים על ידי רבייה והגנה נרחבת עליהם. הסיבה לכך היא שהסוסים עצמם הם יצורים מאוד שבירים ומתקשים לשרוד בטבע.
אלמלא העובדה שבני אדם השתמשו בהם להליכה או ללחימה, וטיפלו בהם בקפידה והאכילו אותם, הם היו מתים מזמן.
לסוסים יש חסרונות רבים, כמו היותם רזים ושבירים מדי במבנה הגפיים שלהם, אובססיביות מדי למהירות על חשבון היבטים אחרים. ברגע שאיבר אחד נפצע, המשקל על הגוף מעמיס יותר על הגפיים האחרות, מה שמוביל להידרדרות מהירה של המצב. רגל שבורה פירושה מוות בטוח.
למרות שהוא אוכל עשב, הוא מדוכא על ידי פרסות שוות אצבעות מכיוון שאין לו יכולת ללעוס מזון. גם סוסים נאבקו בשנים האחרונות, כמו הקרנף החזק ביותר באפריקה, שנמצא כעת בסכנת הכחדה. מצבם של הסוסים בצפון אמריקה היה גרוע עוד יותר, ונעלמו לפני שהם בויתו על ידי הילידים.
אולי יש אנשים שיתהו, במהירות של סוסים, בלי שום אויבים טבעיים, בלי שום לחץ הישרדות, אדמת דשא בכל מקום היא דשא ירוק, למה הם נמצאים בסכנה?
למעשה, למרות שלסוסים אוכלי עשב יש הרבה דשא, יעילות המרת האנרגיה שלהם אינה גבוהה, רוב הזמן הוא מחפש מזון, והם לא לועסים דשא, ולכן מהירות האכילה שלהם איטית בהרבה. אם מזג האוויר משתנה יותר מדי, או אם החורף קר מדי, אז הם יגוועו ברעב או יקפאו למוות.